מידי פעם עולות לאינטרנט ולרשתות כל מיני יוזמות חדשות ל'הנגשת התורה', פעם זה מיזם ש'חילונים' כותבים על פרשת השבוע, פעם זו התוכנית "היהודים באים" ולאחרונה עלה דיון על מישהי מאמריקה שמעבירה ברשת קטעים מהדף היומי בטיקטוק בצורה פרובוקטיבית. ראיתי לא מעט דתיים שתומכים ביוזמות האלו והטענה בפיהם ש"זה מקרב ומנגיש לתורה" ו"בזכות המיזם אנשים שרחוקים מהתורה יכירו אותה".
המיזמים 'המנגישים' האלו מאוד צורמים לי, אולי זה קרה לאור העובדה שלקח לי הרבה שנים עד שיצרתי יחס של הערכה וקודש לחז"ל, כואב לי לשמוע לקרוא ולשמוע שמדברים על חז"ל בזלזול ורמה נמוכה.
חשוב להדגיש כאן יסוד מאוד חשוב, הדרך היחידה לקרב, תבוא רק על ידי כבוד לתורה. רק יהודי שיש לו יחס לתורה וחכמיה- מסוגל לקבל מהם השפעה. הנגשה היא דבר חיובי, למשל הרב שטיינזלץ זצ"ל הנגיש את הגמרא, הרב קהתי זצ"ל הנגיש את המשנה. מה שקורה במיזמים האלו הוא לא הנגשה אלא החלנה, זה לקחת תורה חיה ולהפוך אותה לספרות זולה, אין שום מצווה להנגיש בצורה כזו את התורה לרחוקים, מי שהיה מנגיש חכמה מדעית בצורה כזו היו בזים לו, על אחת כמה וכמה חכמת הקודש. את התורה לומדים כדי לקיים. מי שמנגישים לו את התורה כמו שהיא נראית במיזמים הנ"ל, לא רק שהוא לעולם לא ירצה לקיים אותה- אלא הוא יבוז לה. עדיף שיהודי לא יכיר את אברהם אבינו מאשר הוא יפגוש אותו דרך "היהודים באים", עדיף שהוא לא יכיר את האמוראים והתנאים מאשר יפגוש אותם דרך אותה אשה פרובוקטיבית ברשתות החברתיות. יחס של בוז זה משהו שקשה לתקן אותו, זהו ציור שנשאר בראש ובלב ודורש תיקון יסודי לאחריו, לפעמים התיקון לוקח שנים. מה שכתוב "המאור שבה מחזירה למוטב" זהו רק במקרה שאדם ניגש לתורה ביחס של כבוד מתוך הבנה שיש כאן דבר נשגב ויש להעריך אותו, רק בצורה כזו תגיע לו יראת שמיים. רק אז חוכמת הקודש פועלת ומשנה לטובה את מי שלומד אותה, אחרת היא חלילה הופכת לעוד חוכמת חול במקרה הטוב וסם מוות במקרה הרע. יש להתייחס אל התורה בצורה הראויה לה.
וכך כותב הרב קוק ב"אורות התשובה" (בתוספות): "הכבוד מוכרח לשוב אלינו, כבוד הכלל, כבוד האומה וכל קנייניה המקודשים והנעלים, בלי להרשות לעצמנו להיות נוהגים מנהג של זלזול גם באחד מהם".
שימו לב שהרב קוק כורך את כבוד האומה יחד עם הקניינים המקודשים שלה, מי שמבזה את האבות ומזלזל באמוראים הוא מזלזל בקניינים המקודשים של האומה. הכבוד הוא רק תחילת תהליך התשובה הכללית "אחרי הכבוד מופיעה החיבה, בלא כבוד אי אפשר שתבוא חיבה אידאלית". לא חיבה פשוטה כמו שאדם מחבב ספר, אלא חיבה שבאה מתוך כבוד מייצרת חיבה אידאלית, קישור חזק יותר שמניע לפעולה אידאלית. "אחרי החיבה מוכרחת הדעת לבוא, גירוש עם הארצות והבורות, מוכרח לבוא במוקדם בהתמדה ושקידה תדירה". כל התנועה המופלאה הזו של החיבה האידאלית ולימוד התורה מופיע אך ורק בזכות יחס הכבוד לתורה, בלעדיה לא הייתה כאן תשובה "וכל אלה הערכים יביאו לנו את החיים, חיי היהדות השלמים במילואם", הרב קוק קורא לכולנו לשים את מפתח הזהב הזה על הלב, שנדע שהוא יביא את הגאולה.
הדבר הזה תלוי אך ורק בנו, יש לתת כבוד והערכה לתורה, לא לתת שיזלזלו בה, לפעמים צריך גם למחות ולהוכיח. הרי אצל המוסלמים לא היו מעיזים לבזות את הקוראן ואת הערכים המקודשים של דתם, אז למה כלפי התורה הקדושה מותר? לא תהא כוהנת כפונדקית?! אחת הטענות ששמעתי הייתה "לפעמים גם צוחקים על ההורים". אולי בתרבות המערב צוחקים על ההורים, בתרבות של היהודים מלמדים "כבד את אביך ואת אימך" – יש לנהוג כלפיהם ביחס של כבוד, יראה והערכה יחד עם אהבה וקירבה ולא צחוק שמוביל לבוז חלילה.
אז תיזמו שיעורים בתורה, בעבודה וצבא, ותעבירו אותם ביחס הראוי ובהערכה לגדולי ישראל, כי רק כבוד התורה וכבוד האומה יקרבו יהודים לתורה ויחישו את הגאולה במהרה בימינו.
