פסק הדין אליעזר הנדלס נגד קופת-עם היה מערכה משפטית בת שלוש ערכאות, בה נדון סכסוך אזרחי בין מוצא אבידה, אליעזר הנדלס, לבין בעלי המקום בו היא נמצאה, בנק קופת עם.
הסכסוך נדון תחילה בבית המשפט המחוזי בירושלים, שפסק לטובת הנדלס שהמטעפה שייכת לו. הבנק ערער לבית המשפט העליון, בו ישב גם אהרון ברק שהפך, ברוב דעות, את פסק הדין של המחוזי, ופסק לטובת בנק קופת עם.
במהלך הדיון הזה נדון מעמדו של המשפט העברי. השופט מנחם אלון אמר שאם אין תשובה ברורה בחוק, צריך ללכת לפי המשפט העברי ולפיכך המעטפה שייכת להנדלס.
בדיון נוסף, שנערך בבית המשפט העליון בהרכב מורחב, אושררה ההחלטה הקודמת בערעור. הסוגיה העיקרית בדיונים הייתה למי שייכת אבידה שבעליה אינם ידועים שנמצאה בשטח בבעלות פרטית, אך כזה המשמש בפועל כמקום ציבורי, ומצויים בו עוברים ושבים רבים בהיתר.
בפסק הדין, הנחשב לאחד מפסקי הדין המכוננים במערכת המשפט הישראלית, התגלעה מחלוקת יסודית בשאלת מידת מעמדם של מקורות המשפט העברי במשפט הישראלי המודרני, ומידת הזיקה הראויה ביניהם.
"ברק קבע שאין סיבה שבית המשפט ילך לפי המשפט העברי", מספיר ד"ר למשפט חיים שיין, "במילים אחרות אומר השופט ברק כי אין מקום למשפט העברי בתוך מערכת המשפט הישראלית. כך מחק השופט ברק את החוק שאומר שצריך, באין חקיקה אחרת, לנהוג לפי מורשת ישראל".
על הסיפור המרתק, גלגוליו ומשמעויותיו צפו בראיון המלא באולפן ערוץ TOV
השב שופטנו כבראשונה ויועצנו כבתחילה אמן ואמן
מנין הדמיון הזה שמרעיף על ברק שהוא גאון משפטי. בתחום היהודי והערכי הוא טיפש ומושחת ריק מתוכן וערכים ואוסף השנים לא הטיב אלא רק חשף את בושתו ברבים ללא תקנה
[…] זוכה פרס ישראל לספרות בזכות חיבוריו העוסקים בחקר המשפט העברי וביישומו על ידי מערכת המשפט […]