בשבועות האחרונים אנחנו עוסקים כאן בנושא של הגרעינים התורניים, השבוע אנחנו בלוד. זה קורה על רקע מה שאירע שם לפני שבועיים בשבת עת ניסו שני חשודים ערבים להצית בניין מגורים של יהודים בשכונת אחיסמך. נמצא איתנו הרב איתמר בן יעקב רב קהילת רמת אשכול בלוד.
כשאני מסתכל על מה שקורה בלוד כמובן שאתם הייתם בשומרי החומות אחד הדברים הבולטים ביותר שהיו, אבל זה לא התחיל רק אז וזה לא נגמר רק אז. זה ממשיך גם בימים אלו. דבר ראשון מה המצב היום?
קראנו בפרשת שמות לא מזמן 'כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ'. ברוך השם כאשר יענו אותו היה, יש מאחוריך תמונות של בית הכנסת 'דוסא' שנשרף בפרעות וב"ה הורחב. ב"ה כן ירבה כבר התקיים בנו, היום ברמת אשכול יש יותר יהודים מאשר לפני הפרעות. רק אתמול זכינו, הגיע לפה זוג פנסיונרים לגור פה בשכונה. עכשיו יגיע 'כן יפרוץ', נפרוץ הלאה.
אפשר לומר שבחודשים האחרונים בעקבות שומרי החומות יש לא מעט אנשים שמגיעים אליכם. אני עדיין רוצה לשאול ולהתמקד איתך על מה שקורה בימים אלו-מה שקרה לפני שבועיים בשבת. האם הרקע הלאומני עדיין נמצא שם? האם עדיין קיים החשש הזה?
אני אתקן אותך ברשותך, יש מתיחות אבל כל האמירות האלה שאמרת עכשיו-מתיחות בין יהודים לערבים זו טעות בתפיסה. יש פה ציבור יקר ומסור ואוהב עם ישראל שבא לגור פה בעיר, ויש מי שמנסה לפגוע, להרוס, להלחם. זו לא מתיחות.
אני לא חושב שזה סותר את המילה מתיחות, למה זה סותר בעצם?
מתיחות זה נשמע כאילו יש פה שני צדדים שהם רבים ביחד. אנחנו שוחרי שלום.
עם כל הניואנסים האלה עדיין לא ענית לי לשאלה הספציפית, יש סוג של מתיחות בימים האלה?
בוא נאמר-השנאה שהתפרצה לפני שבעה חודשים כשאנחנו חשבנו לתומנו שלא שווה להם לעשות פה בלאגן, שווה להם לחיות בשקט, זה התנפץ לנו. התפיסה הזו של הדו-קיום די התפוצצה. כרגע המצב לא חזר לקדמותו מצד אחד, מצד שני ברור לנו שלא נוכל לחיות במקום שבו צריך ליווי כדי לצאת מהבית לבית ספר ולהסעה ולחוג. אנחנו חיים במדינת ישראל.
צפו בראיון המלא בתכניתו של נעם זיגמן.
