אלוף במיל' יצחק בריק מתארח אצלנו בתוכנית הביטחונית ומנתח את מצבנו הצבאי והבטחוני. אבל הפעם, רגע לפני שנצלול שוב למחדלי הבטחון ולדרוש תיקון, הוא מספר לנו את סיפורו המדהים והמרגש על חלקו במלחמת ששת הימים.
בריק מספר כיצד הפך להיות חייל בשריון. "בגיל 18 אני מתגייס לצה"ל קצין המיון שואל אותי: לאן אתה רוצה להתגייס? עניתי: אני רוצה להיות בשריון – חוד החנית של צה"ל. כל הכבוד לך, הוא עונה לי, אבל יש לנו שיקולים אחרים, אנחנו צריכים כעת קשרים. אני יוצא ממנו בפנים נפולות, אבל וחפוי ראש, עולה על המשאית, הנהג מתניע, ורגע לפני שהוא נוסע אני קופץ מהמשאית – ורץ אליו שוב. מה אתה עושה פה? הוא מתרעם. שלחתי אותך להיות קשר! התחננתי בפניו: אני שוב מבקש ממך, זה חלום חיי להיות שריונר. הוא מסתכל עליי ואומר: אתה תהיה שריונר. הדבקות במשימה שלך עשתה אצלי את השינוי".
מלחמת ששת הימים תופסת את בריק כשהוא בעיצומו של קורס קצינים, אלא שהקורס מתפזר מחשש שתפרוץ מלחמה. הוא מספר "נאצר הכניס כוחות ועושה לנו תהלוכות ראווה. אני מוצא את עצמי בחטיבה של אריק שרון בגדוד 63 בפיקודו של סא"ל נתן ניר, מי שעשה את האיגוף מאחור כדי לפתוח את הצירים של תעלת סואץ. תוך כדי הקרב על הבורגלה אנחנו נכנסים במערך מצרי שפותח עלינו באש, נהרגים לנו אנשים. אני עולה על שדה מוקשים והטנק מתמלא עשן ואש ברשתות ההסוואה. המפקד נתק'ה מחליט לסגת לאחור ולבנות את הכוח מחדש. באותו שלב גם המצרים נשברים ובורחים. אני מדווח על כך לנתק'ה, אך הוא לא מאמין לי וממשיך לבנות את הכוח לתקיפה מחודשת. הם תוקפים והפעם עוקפים את שדה המוקשים, במהלך הקרב נתק'ה נפצע ומפונה".
https://old.tovnews.co.il/%d7%90%d7%91%d7%99%d7%92%d7%93%d7%95%d7%a8-%d7%a7%d7%94%d7%9c%d7%a0%d7%99-%d7%9e%d7%a4%d7%a7%d7%93-%d7%9c%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d-%d7%99%d7%94%d7%99%d7%94-%d7%90%d7%9e%d7%99%d7%a5-%d7%99%d7%95/
כל אותו הזמן בריק וחייליו תקועים בשדה המוקשים. בשלב מסוים מגלים שהוא לא נמצא עם שאר הלוחמים ומדווחים עליו כנעדר. עד מהרה מגיעה השמועה גם לקיבוץ בו גרים הוריו. "כל יום היה מגיע חבר קיבוץ לדרוש בשלומם של חיילי הקיבוץ. אמרו לו שאני נעדר ושקיים חשש שנהרגתי, והשביעו אותו לא לספר זאת לאיש. אבל הוא לא מתאפק ומספר על כך ליוסק'ה מזכיר הקיבוץ, ומשם השמועה עוברת לקיבוץ כולו חוץ מהוריי. להם לא סיפרו, אבל הם הרגישו היטב את המתח באוויר".
יומיים לאחר שהמלחמה נגמרה בריק עדיין תקוע בשדה המוקשים. "ראינו מסוק קרב עובר מעל ראשנו. נעמדנו ונפנפנו לו בבד לבן. המסוק קלט את האות ונחת על הגבעה לידנו. מה אתם עושים פה? שואל הטייס. אנחנו לא מפקירים טנקים, אנחנו משיבים, חיכנו שיבואו לחלץ אותנו. השתגעתם? הוא אומר, המלחמה נגמרה כבר לפני יומיים וכל סיני בידינו. היינו בהלם, לא היה לנו מושג על כך".
בריק וחייליו עלו על המסוק והובאו לבקשתם למחנה בג'וליס. "אני שואל איפה נתק'ה? ואומרים לי שהוא פצוע. הסמג"ד שלו בן שוהם מחליף אותו. אני נכנס פנימה, והוא אומר מי אתה חייל? אני בריק, לוחם בגדוד 63. אתה בריק? הוא אומר בתדהמה. הייתי משוכנע שאתה הרוג. רשמו אותך כנעדר. רוץ מהר הביתה, כי אני בטוח שגם ההורים שלך חושבים שאתה מת".
https://old.tovnews.co.il/%d7%92%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%a9%d7%9c%d7%90-%d7%a2%d7%91%d7%a8-%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%a1-%d7%a7%d7%a6%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%92%d7%93%d7%95/
את התגובה של אנשי הקיבוץ למראה דמותו השבה מן המתים בריק לא ישכח לעולם. "אני עולה במעלה הגבעה ורואה אדם זקן שככל שאני עולה הוא מתכופף יותר. כשאני מגיע אליו הוא שואל אותי מפוחד "מי אתה?", אני בריק. "בריק מת!" הוא אומר לי. אני תופס אותו בכתפיו ואומר לו: "תסתכל עליי אני בריק". ואז הוא רץ לחדר האוכל וצורח בריק חי! כל החברים עזבו את השולחנות והניפו אותי באוויר כשהם צועקים "הוא חי! הוא חי!" ואז אמא שלי, שהייתה מבשלת בקיבוץ, והאמינה שאני כבר לא אחזור, יוצאת אליי ומחבקת אותי חיבוק שאני לא אשכח לעולם"".
"המסר שאני לוקח מזה", מסכם בריק את סיפורו המרגש והמטלטל, "הוא שכשאתה מאמין בצדקת הדרך, באהבת המולדת, בערך השירות, בהבנה שאין לנו מדינה אחרת, בצורך לתרום לחברה ואפילו לסכן את חייך, אתה מקבל מהחברים אהבה חזרה. והתובנה הזו מלווה אותי כל חיי".
כיום בריק הוא קוץ בתחת…שכולם אוהבים…