לפני מספר שנים הייתי צריך לטוס לרומא לצורך השתלמות שקשורה לתחום העיסוק שלי, תאריך הטיסה היה בצום יז' בתמוז, כך יצא שהוא התארך לי בשעה (בגלל הפרשי השעות). בזמן הטיסה חטפתי תנומה קלה וכשהתעוררתי הבחור שלידי הביא לי בקבוק מים וחטיף ואמר שהדיילת חילקה את זה לכל הנוסעים והוא שמר לי. הודיתי לו על כך ששמר לי, ואמרתי לו שאני לא יכול לאכול כי יש היום צום. הוא הסתכל עליי מופתע ואמר לי "לא ידעתי שיש היום צום, על מה צמים?" אמרתי לו "זה אולי ישמע לך מוזר, אבל אני טס מירושלים לרומא בדיוק ביום שרומא הבקיעה את חומות ירושלים וזה התרחש 3 שבועות לפני חורבן בית המקדש השני. הוא היה מאוד מופתע, זו הייתה הפעם הראשונה בחייו שהוא שמע על הצום הזה (היה לפחות בן 40). במהלך חיי פגשתי לא מעט 'חילונים' שאין להם שום מושג על הצומות במהלך השנה, אין לדבר הזה שום ביטוי במערכת החינוך, במקום העבודה, בצבא ובאקדמיה. הדתיים צמים בצנעה וכך יוצא שיהודים רבים במדינה אינם מכירים את התאריכים החשובים האלו.
https://old.tovnews.co.il/%d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%98%d7%99%d7%a1%d7%98%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%9c%d7%91%d7%93-%d7%90%d7%9c%d7%95-%d7%94%d7%a1%d7%99%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%91%d7%92%d7%9c/
רבי יצחק עראמה זצ"ל כותב בספרו היסודי "עקידת יצחק" שמועדי השנה נועדו להטמיע בתוך ההמון את עיקרי האמונה. למשל, כאשר רואים יהודי ששובת ממלאכה ביום השבת ושואלים אותו מה הסיבה, הוא עונה "כי ששת ימים עשה ה' את השמיים והארץ וביום השביעי שבת וינפש" ובכך הוא מעיד על חידוש העולם, בחג השבועות הוא מעיד על תורה מן השמיים, בראש השנה על ההשגחה וכן הלאה. כלומר, לא רק בפסח שואלים 'מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?', אלא כל חג ומועד זה מתרחש, ואחרי שהסקרנות התעוררה נוצרת הזדמנות מופלאה לדבר על עיקרי אמונת ישראל ולהטמיע אותם בעם. בתקופה הזו יש הזדמנות לדבר על בית המקדש, הסיבות לחורבן והתיקון.
יש לציין שמלבד הצומות יש לא מעט הזדמנויות בשנה לדבר על חורבן בית המקדש, למשל מי שנכנס לביתכם ורואה בכניסה לבית חלק שאינו מסוייד בקיר- כי הבית הפרטי לא שלם בלי בית מקדש. או כאשר אתם מברכים ברכת המזון ומסתירים את הסכין, למה עושים זאת? כי לאחר החורבן מישהו ברך ברכת המזון וכאשר הוא הגיע לברכת "בונה ירושלים" הוא חש צער כל כך גדול, עד שהוא לקח את הסכין והרג את עצמו. האם יש חשש שזה יקרה היום? כנראה שלא, אבל הסיפור הזה בא להטמיע בנו את הצער הגדול על החורבן, שהיה ראוי שנחוש כל יום כאשר אנו מברכים ברכת המזון.
גם מנהגי האבלות בשלושת השבועות, בהם לא מסתפרים ולא שומעים מוזיקה מזכירים לנו את החורבן, ותחת החופה כאשר החתן אומר "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" שובר את הכוס והרב שמפזר אפר על ראש החתן מזכירים לעם שאין שמחה שלמה בלי בית המקדש.
https://old.tovnews.co.il/%d7%94%d7%92%d7%99%d7%a2-%d7%94%d7%96%d7%9e%d7%9f-%d7%9c%d7%94%d7%a4%d7%95%d7%9a-%d7%90%d7%aa-%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%92%d7%99-%d7%94%d7%90%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%97%d7%95%d7%a8/
בשנים האחרונות ישנו מנהג שהולך ומתפשט בשם "הלילה לא לומדים תורה". מדובר בפאנלים שונים ברחבי הארץ, עם אנשי תקשורת ומובילי דעת קהל שדנים בסוגיות אקטואליות ובחיבור בין דתיים וחילוניים, מה שמיוחד באירועים האלו הוא שיש שם שיח ער בין דתיים לחילוניים ומקשיבים אחד לשני. מה שקצת חסר לי בפאנלים האלו הוא השיח על בית המקדש, מה חסר לנו, מה היה לנו אז מבחינה רוחנית שחסר לנו היום – השראת השכינה, על הנבואה שחסרה, לקרוא קינות, להרגיש צער. זהו יום אבל. אני מרגיש שלפעמים יש בפאנלים האלו (חלקם) הסחת הדעת מהחורבן, האם ה' נוכח שם? זה דומה לאדם שהוריו נפטרו חלילה ובאים אליו חברים ומדברים איתו על ענייני דיומא. זה מרענן ולפעמים צריך את זה, אבל זה לא העיקר, ולפעמים זו הסחת הדעת מהעיקר, מהצער שצריך להיות. העיקר זה לבכות על החורבן, להרגיש את מה שחסר, ללמוד על בית המקדש, להסביר את עניינן של הקורבנות לעומק. זה נחמד לדבר על אהבת חינם, אבל אם השיח נשאר חילוני אז זו עוד שיחת חולין שיכולה להיות כל יום, יש להקדיש יום זה לצער על חורבן בית המקדש. שנזכה להתקיימות דברי חז"ל שכל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה.
