ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על ספירת העומר
הרחמן הוא יבנה בית המקדש ויחזיר העבודה למקומה במהרה בימינו אמן:
לַמְנַצֵּח בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר: אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישׁוֹר וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ:
אָֽנָּֽא בְּכֹֽחַ. גְּדוּלַת יְמִינֶֽךָ. תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת. עַמֶּֽךָ שַׂגְּבֵֽנוּ. טַהֲרֵֽנוּ נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר. דּֽוֹרְשֵֽׁי יִחוּדֶֽךָ. כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם. רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ. תָּמִיד גָּמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ. בְּרֹב טֽוּבְךָֽ. נַהֵל עֲדָתֶֽךָ:
יָחִיד גֵּאֶה. לְעַמְּךָ פְנֵה. זֽוֹכְרֵֽי קְדֻשָּׁתֶֽךָ:
שַׁוְעָתֵֽנוּ קַבֵּל. וּשְׁמַע צַעֲקָתֵֽנוּ. יוֹדֵֽעַ תַּעֲלוּמוֹת:
(בלחש): בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
חסד שבהוד.
שבוע חדש – שבוע ההודאה. כשהיינו ילדים, לימדו אותנו להיות מנומסים. כשהדודה הזקנה והנחמדה הביאה לנו סוכריה, מיד שאלו אותנו: היית נחמד? אמרת תודה? התודה נתפסת כמחווה עבור זה שנתן לנו משהו, שעזר לנו, שהיה שם בשבילנו. אבל האמת היא, שהתודה היא לפני הכל חסד אלוהי שהקבה עושה איתנו. כשאתה אומר תודה, הנפש שלך מתמלאת בשלמות ובשלווה. אתה מרגיש את עצמך מסור למשהו אחר, מביא את עצמך להכרה שדווקא הצורך שלך באחרים, להודות להם, הוא זה שמשלים אותך וממלא אותך כל כך. התודה היא לא רק בשבילו – היא בשבילך! חסד שבהוד – אומרים תודה, על האפשרות לומר תודה.
