ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על ספירת העומר
הרחמן הוא יבנה בית המקדש ויחזיר העבודה למקומה במהרה בימינו אמן:
לַמְנַצֵּח בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר: אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישׁוֹר וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ:
אָֽנָּֽא בְּכֹֽחַ. גְּדוּלַת יְמִינֶֽךָ. תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת. עַמֶּֽךָ שַׂגְּבֵֽנוּ. טַהֲרֵֽנוּ נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר. דּֽוֹרְשֵֽׁי יִחוּדֶֽךָ. כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם. רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ. תָּמִיד גָּמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ. בְּרֹב טֽוּבְךָֽ. נַהֵל עֲדָתֶֽךָ:
יָחִיד גֵּאֶה. לְעַמְּךָ פְנֵה. זֽוֹכְרֵֽי קְדֻשָּׁתֶֽךָ:
שַׁוְעָתֵֽנוּ קַבֵּל. וּשְׁמַע צַעֲקָתֵֽנוּ. יוֹדֵֽעַ תַּעֲלוּמוֹת:
(בלחש): בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
היום שישה-עשר ימים לעומר, שהם שני שבועות ושני ימים. הרחמן הוא יבנה בית המקדש ויחזיר העבודה למקומה במהרה בימינו אמן.
התפארת, דרך האמצע, שביל הזהב, נראה כמו משהו נעים וקל. אנחנו פשוט צועדים בדרך המלך, לא מסתכנים בנפילה לשום צד. הולכים על בטוח. בתלמוד, מסופר על ארבעה שנכנסו לפרדס, צללו עמוק לעולמות רוחניים עליונים. והתוצאה, לא משהו. בן עזאי הציץ ומת, בן זומא הציץ ונפגע, אחר – אלישע בן אבויה, קיצץ בנטיעות ורק רבי עקיבא יצא בשלום. הרבה מכירים את הסיפור הזה. מה שלא מכירים זה את ההמשך שלו, את מוסר ההשכל של רבי עקיבא: משלו משל: למה הדבר דומה? לדרך המלך העוברת בין שני דרכים: אחת של אש, ואחת של שלג. היטה לכאן נכווה באש, הטה לכאן נכווה משלג. מה יהיה עליו? על אדם להלך באמצע, ובלבד שלא יהא נוטה לא לכאן ולא לכאן. דרך האמצע אינה פשוטה, ומסוכן מאוד ליפול ממנה. כדי לשמור על האיזון שלנו היטב, אנחנו זקוקים לגבורה רבה. גבורה שבתפארת – להתאמץ כל הזמן להיות מאוזנים.
