אלון קליבנוב, יושב ראש המרכז הישראלי למורשת נפוליאון, אומר כי בהיסטוריה אנחנו מכירים לוויות ופרידות מפורסמות שהכילו מאות רבות של משתתפים, חלקם אף התקיימו הרבה שנים אחרי מות הנפטר. הוא חושב על לווייתו הפומבית של נפוליאון, 19 שנים לאחר מותו כשהביאו את גופתו לצרפת. הוא מזכיר אף לווייתו של מוצרט שבה היו מעטים, כי הוא מת כאלמוני. ואילו בטהובן, המלחין הידוע, בלווייתו חצי מוינה הייתה. הוא מוסיף כי להבדיל אלפי הבדלות בלווייתו של חומייני, היו כל כך הרבה אנשים, שעשרות נפצעו ומתו מהדוחק והצפיפות.
קליבנוב אומר כי המשותף לרב קנייבסקי ולבטהובן ששניהם לא היו מנהיגים אך העריצו את אישיותם ואת הישגיהם. בטהובן נערץ בשל הישגיו האינטלקטואליים האומנותיים והתרבותיים. ואילו הרב קנייבסקי נערץ בזכות מעמדו בתורה, גדלותו בתורה ולכן אף נקרא "שר התורה".
