בדרך כלל מלמדים אותנו בפורים על עבודה פנימית ועל תיקון הפנימיות, כשמתבוננים במגילה נראה שגם לנראות יש חשיבות רבה.
מספרת לנו הגמרא במגילה (יב א) דיון מרתק בין התנא ר' שמעון לתלמידיו.
שאלו תלמידיו של ר' שמעון בר יוחאי את רבם, מפני מה נגזרה גזירת כליה על עם ישראל בדורם של מרדכי ואסתר, הרי אנו מאמינים שכל גזרה או אסון אינם מקריים ומגיעים בהשגחה פרטית ?
אתגר אותם ר' שמעון: "נו, נסו אתם להשיב תחילה",
ניסו תלמידיו את כוחם, "מפני שנהנו מסעודתו של אחשוורוש הרשע",
הקשה עליהם ר' שמעון: "אם כדבריכם, הגזירה הייתה צריכה להיות רק על יהודי שושן, כי רק הם שנהנו מאותה סעודה, ומדוע נגזרה הגזירה על כל יהודי העולם"?
נכנעו תלמידיו: "כבוד הרב יענה".
ענה להם ר' שמעון: "מפני שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר הרשע, ושם השתתפו גם שאר יהודי העולם, לכן נתחייבו כל יהודי העולם כלייה" ח"ו.
הקשו תלמידיו: "אם כך מדוע הקב"ה עשה נס והציל את עם ישראל, והרי אין משוא פנים לפניו"?
השיב להם ר' שמעון: "עם ישראל בפנימיותו לא האמין כלל בפסל, וההשתחוויה שלהם הייתה הצגה כלפי חוץ בלבד, ובדיוק כך הענישם הקב"ה, הפחידם כלפי חוץ בכליה, על ידי המן הרשע, אך הכל היה הצגה, ולמעשה שום יהודי לא מת".
https://old.tovnews.co.il/%d7%91%d6%b5%d6%bc%d7%99%d7%9f-%d7%94%d6%b7%d7%a9%d6%b4%d6%bc%d7%81%d7%99%d7%98%d6%b4%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%aa%d7%91%d7%95%d7%a0%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%a0-3/
על פי תלמידי ר' שמעון (לפי חלק מהמפרשים), העוון של עם ישראל לא היה באכילת אוכל לא כשר בסעודת אחשוורוש, הרי המנות היו "כרצון איש ואיש", מי שרצה קיבל 'רבנות' ומי שרצה קיבל 'גלאט'. אז מה הבעיה? ההנאה מסעודה זו! גם אם נאלצתם להופיע לסעודה כדי "לסמן וי", כי חששתם להיראות לא טוב בעיני העולם, איך יכולתם ליהנות?
איך יכולתם ליהנות ממראה אחשוורוש לבוש בגדי כהן, אוכל מכלי המקדש, ומכריז על עצמו כמלך העולם? איך יכולתם ליהנות מפאר היצירות המוזיקליות של נגני הארמון המוכשרים, ומססגוניות הסעודה היפה והמושקעת, כאשר כל מטרתם לרמוס את כבוד המקדש וכבוד עם ה', ולהודיע ברבים שלא תהיה גאולה?
ומכיוון שהם חטאו בהנאת הנפש ולא במעשה גוף, לכן הקב"ה העניש את נפשם שתפחד מגזרת המן אך גופם לא ניזוק.
לעומתם, דעתו של ר' שמעון רבם שהחטא המכריע היה שהשתחוו לפסל, ומבאר רבינו תם שלא מדובר בפסל לעבודה זרה אלא באנדרטה עם דמות המלך, כך שלא היה איסור עבודה זרה, אמנם הייתה נראות של עבודה זרה (קשה להבדיל בין אנדרטה לפסל של עבודה זרה), ולנראות, מה לעשות, יש משמעות!
מסתבר שאם היינו שואלים אותו מה היה החטא בסעודה, הוא היה עונה שעצם ההשתתפות בסעודה היא הבעיה, גם אם הם לא היו נהנים כלל.
אותה מורכבות בדיוק הייתה עם מצוות המלך להשתחוות להמן. הרי המלך לא ציווה לעבוד את המן אלא להשתחוות אליו, ואין איסור להשתחוות למושל מפני הכבוד או היראה, אלא שהמן החזיק בידו עבודה זרה. היהודים שהשתחוו טענו שהם משתחווים לאיש המן, כמו שהמלך ציווה, ולא לעבודה זרה שעליו, אך מרדכי "לא יכרע ולא ישתחווה", כי לצופים מהצד נראה שאתם משתחווים לעבודה זרה.
לכן מרדכי כששמע על גזירת המן לבש שק, ואליו הצטרפו שאר העם. לומר שהעוון הוא בנראות, ולכן לאחר שעם ישראל התענה וחזר בתשובה, סידר הקב"ה שהמן ילביש את מרדכי בבגדי פאר, לומר שהנראות החיצונית תוקנה.
לנראות יש משמעות רבה, הן לנו והן לסובבים אותנו.
במראה – לא די בלעבוד את ה', חשוב גם להיראות ככזה. יהודי לא צריך לוותר על כיפה וזקן ויהודייה לא צריכה להתבייש בחצאית ובכיסוי ראש, בזכות שלא שינו שמם לשונם ומלבושם נגאלו ממצרים.
במעשים – לא די שהמעשה הפרטי מותר צריך שגם במבט כללי הוא יהיה נקי. לפעמים מזמינים אותנו לאירועים הנוגדים את ערכי יהדותנו, ואנו מתלבטים, הרי האוכל כשר, ובלב איננו מסכימים עם הנעשה, אך צריך לזכור, שעצם השתתפותנו באירוע מחזקת אותו (ובנסתר, משפיעה גם עלינו), ובמה? בנראות. על הנראות נגזרה גזרת המן ועל תיקון הנראות היא בטלה.
הרב עומר יוסף הוא חוקר בכיר בכולל דיינות ענב והמכון “רזי המשפט” בישוב ענב שבשומרון.
